שגיא ואח' נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

פסק דין

תביעה להשבת כספים אשר שולמו ביתר- לטענת התובעים- בגין ריביות וכן, בגין נזקים אשר נגרמו להם- לטענתם – כפועל יוצא מהתנהלות הבנק הנתבע.

מבוא – העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת :

1.התובעים - בני משפחה אחת וחברה בבעלות התובעת- 3 ניהלו שבעה חשבונות בנק בבנק הנתבע (להלן:"הבנק" ) בין שנת 1997 ליום 19/1/07.

אין חולק כי החשבונות היו אמנם על שמם של כל התובעים ואולם, ה"רוח החיה" מאחורי כל התובעים , כמו גם זה אשר ניהל בשמם את כל ההתנהלות אל מול הבנק הנתבע, היה התובע 1. לאור האמור, הרי שלהלן, ככל שתהיה התייחסות ל:"תובע" , הכוונה הינה לתובע 1, אשר היה היחיד מבין התובעים שמסר תצהיר בתמיכה לתביעה ואין חולק כי כלל טענות התובעים מושתתות על עדותו והתנהלותו אל מול הבנק.

2.אין חולק כי במועד הסמוך לשנת 1997, ניהל התובע 1 משא ומתן עם הבנק וזאת, על מנת לקבל מהבנק אשראי, לשם רכישת נכס מקרקעין ברמת גן ושיפוצו.

3. אין חולק כי התבקש על ידי התובעים וניתן על ידי הבנק, אשראי בסך כולל של 4.5 מיליון ₪ וזאת, החל מיום 31/12/1997 , בו ניתנה מנת האשראי הראשונה בסך של 58,800 ₪ פרנק שוויצרי.

4.אין חולק כי ביום 19/1/07 הופסקה פעילות התובעים עם הבנק, כלל האשראי הושב לבנק והתובעים סגרו את חשבונותיהם בבנק.

טענות התובעים:

5.לשם הנוחיות וטרם פירוט טענות התובעים, יובהר ראשית, כי התובעים טוענים למעשה להסכמים מרכזיים כדלקמן, אשר נכרתו בינם לבין הבנק:

בשנת 1997, נכרת בין הצדדים ההסכם הראשון ולפיו- כלל האשראי המבוקש ינתן במטבע חוץ ("מט"ח") לתקופה של 13.5 שנים, החל מיום 16/1/01 ועד ליום 30/6/14, בריבית ליבר (להלן:"L")+1% - כאשר פרעון קרן ההלוואה יתחיל רק ביום 1/4/04 . עוד הוסכם כי ההלוואה תינתן במט"ח על מנת לאפשר לתובעים החלפת מטבעות לפי תנאי השוק המשתנים ואולם, הוסכם כי ככל שיחתמו הסכמי הלוואה מחודשים בכל תקופה, לא תגבנה עמלות בגין העמדת ההלוואות האמורות ("ההסכם הראשון").

לטענת התובע- בכל הנוגע לעמלות, הושלם ההסכם הראשון, ביום 22/12/99 והוסכם כי :

אשראי במט"ח בהיקף של 500,000% יהא פטור מעמלת ביצוע.

אשראי שיתקבל מעבר לסך של 500,000$ יחוייב בעמלת ביצוע חד פעמית בשיעור של ½ פרומיל.

עמלות ביצוע שנגבו ביתר יוחזרו.

עמלת רכישת מט"ח תחוייב לפי שיעור של 0.1% ולא יותר מכך. עמלות מינימום שנגבו ביתר – יוחזרו לתובעים. בהקשר לסעיף זה, מוסיף התובע וטוען כי, ביום 16/1/01 הודיע הבנק לתובעים כי הם פטורים מעמלת חליפין ולכן נושא זה הפך בלתי רלוונטי.

לטענת התובעים בסוף שנת 2003 , עקב לחץ פסול של הנתבע, הומר האשראי האמור להלוואה לתקופה של 10 שנים בריבית L +1.5% ("ההסכם השני" ). לטענת התובעים, במעמד החתימה על ההסכם השני, הובהר להם, על ידי מר קותי מנסדורף מהבנק, כי הדרישה לריבית גבוהה יותר נובעת מקושי של הבנק לגייס אשראי בחו"ל. לאור האמור, הוסכם בין הצדדים כי כשמצב גיוס האשראי ישתפר, כי אז תופחת שוב הריבית לשיעור אשר הוסכם בהתאם להסכם הראשון.

לטענת התובעים, במעמד בו חתמו על הסכם לתקופה של 10 שנים כאמור, נאמר להם על ידי הבנק כי לשם הפחתת הריבית בעתיד עליהם לחתום בכל פעם על הסכם לשנתיים.

זאת ועוד, לטענת התובעים, נכרת בינם לבין הבנק, הסכם בעל פה ולפיו על הפיקדונות אשר הפקידו התובעים בבנק, כחלק מהביטחונות לאשראי יזוכו התובעים בריבית בשיעור המכסימלי שהוא בסמכות מנהל המרחב.

6.לטענת התובעים, ההסכם הראשון נחתם בינם לבין הבנק הנתבע בעל פה ועדות לו ניתן למצוא בתכתובות בין הצדדים ובהתנהלות הצדדים בפועל.